בוקר, נקישות מעל הראש, בכי, צוויחות ואמא או\ו אבא מודיעים - לפתוח פה גדול.. אווירון.

  לא, זו לא משפחה אלימה, זו הציפור הלאומית של ישראל - גברת אופופה (Upupa),  או בשמה המדובר - דוכיפת. משפחת דוכיפתים בחרו להתיישב לי בחור המזגן הישן מעל החלון. למזלי יש לי מרפסת שמכוונת כלפי החור אז מיקמתי שם מצלמה עם שלט ומדי פעם ריפרפתי במהירות של 8 שוטים בשניה כיאה ליכולות של ה 7D. אני מודה שהתעצלתי קצת ויכלתי לעשות יותר אך עקב בעיות טכניות עם השלט (המוזכר לעיל בפוסט הקודם + שנגמרה לי הסוללה), לא יצאו לי הרבה שוטים. 

  מתברר לפי מחקר קל שעשיתי שאותה דוכיפת גרה אצלנו גם אביב שעבר, או שזה היה בסתיו.. בכל מקרה הן תמיד חוזרות לקנן באותו מקום. אומנם לא מפתיע אבל הרעש לא הפריע לי, דווקא היה לי נחמד הביקור הזה (אני לא יכול לומר אותו דבר לגבי תגובת השותפה שלי :) ). כבר יומיים שאני לא שומע אותם ככה שנראה שתקופת הקינון הנוכחית הסתיימה. זה משאיר אותי עם זכרונות ותמונות כמובן.

לגריד הבא אני קורא מסע התולעת:

עוד אפשר לקרוא אודות הדוכיפת בויקי ובתחקיר ציפורי הבר בארץ שעשה YNET.


עוד ארבעה ימים, אנגליה :)


שבוע טוב, אמיר.